אני בן 16 מאזור המרכז
ואני מגדיר את החיים שלי כאוסף של בדיחות מתמשכות.
אין תלונות רק חוסר הבנה בסיסי על הבחירות השגויות שאני בוחר לעשות כל פעם מחדש
רווק שמסובך עם עצמו מה הוא רוצה
יש בחיי שני בנות שאני כבר כמה חודשים מנסה להבין איך אני גורם לזה להצליח עם אחת מהן
ואני כרגע די אובד עצות
אני גרוע בלגשת ולדבר עם מישי לא הייתי אמר שזה בגלל איך שאני נירא
אני לא חתיך אבל מצבי לא רע אני פשוט לא יודע לגשת לבנות
ידידות זה קל סטוצים עוד יותר אבל איך מוצאים חברה?
אני לא מבין תקטע של "רוצה להיות חברה שלי?"
ואני ממש לא יודע מה עושים בדייטים
עוד מעט בן 17 ועדיין בתול שפתיים,לאחרונה לא מרגיש שאני מוצא את עצמי בין החברים
מיליון מבחנים מתכונות על הראש חברים מתוסכלים ובעיקר אחד שניזרק ממש השבוע
וילדה אחת שכמה שאני מנסה יותר להתקרב אני מצליח יותר להרחיק
אני קורא את זה ומרגיש ילד ממש מנוכר אחד שאוכל מכות רק בגלל עצם קיומו
למזלי או לשמחתי מצב קצת שונה החיים שלי טובים אני פשוט לא מצליח להעריך את הקיים
מי שאמר שהדשא של השכן ירוק יותר לא היה רחוק מהמציאות
אין לי הרבה תחביבים ,כמו 80% מבני הנוער היום אני מנגן על גיטרה
למזלי יש לי שמיעה מוזיקלית די טובה למרות שלזמן שאני מנגן הנגינה שלי די מגוחכת.
אני מצייר וכתוב הבאסה שהדודה לכתיבה לא בדיוק באה לי כל יום
בדרך כלל הכל יבש
בקיצור אני בן נוער מתוסכל ממוצע שעדיין מנסה להשתלב במציאות הקיימת ועדיין לא בטוח
עד כמה זה אפשרי.
לילה טוב.
;){kind=link}